רישיקש – סתאם יום של חג.

זמן כוכבי :שמונה עשרה באוקטובר 2019.
אם אתם יושבים ובוהים בכותרת שמעל ותוהים לעצמכם, מה שני אילו עושים עדיין ברישיקש אתם לחלוטין צודקים. בשום מקום בתוכנית מסע שלי, שנעשתה כמובן עוד שהיינו בארץ הקודש, לא היה כתוב, עכשיו אתה מצלם את ג'וס מנענעת לולב בסוכה של בית חבד ברישיקש או לחילופין שעכשיו אתה מממתין מחוץ לחנות למימכר חזיות, ומביט בתמונות שרעייתך שולחת לך החוצה ומחווה דעה מקצועית לחלוטין לגבי התאמת החזיה לגופה. אבל אתם יודעים מה הפתגם אומר, אנשים מתכננים תוכניות והאלים צוחקים, ומה זה צוחקים? בהודו הם על סף של בכי מעורב עם צחוק, איך שני התמימים הללו חשבו להם שבהודו הכל יתנהל לפי התוכניות והם יהיו היום בדרך לוואראנסי. אז הסיפור כמו כל סיפור מתחלק לשני חלקים שהראשון קרה בארץ והשני מתחיל יומיים קודם, נטול תמונות, אבל עם הרבה מלל, בערבו של אותו היום שהיה יום בטלה מתוכנן של שיטוט בסמטאות רישיקש.
ישנה אימרה הודית עתיקה שאומרת שמטוס שנעלם במערכה הראשונה, יופיע ככתם שמן עם גלגל הצלה במערכה השלישית, אבל אני לא יכול לאמת לכם את החלק השני במלואו וכל מה שאני יכול לומר שהמטוס אכן נעלם והופיע בהמשך אבל באיחור של חמש שעות שזה הרבה יותר הגיוני עבור פתגם הודי עתיק. המערכה הראשונה מתחילה כמובן בין טבלאות האקסל שלי, שבהן תכננתי את הטיול ובין אתרי האינטרנט השונים בהם מימשתי את התוכניות והמרתי שקלים עבריים טובים תמורת הבטחה עתידית לכרטיסי טיסה, עבור רעיתי ועבורי בחברות איר אינדיה ואינדיגו. שמונה כרטיסים הוזמנו ללא שום בעיה ורק שבאתי להזמין את הטיסה מרישיקש לואראנסי לא היצלחתי להזמין כרטיסים שאני רואה איך מחירם מאמיר מ 30$ ל60$ וגם במחיר הזה שאותו אני מוכן לשלם בחפץ לב, בדיוק באותו שלב שבו אני מאשר את הרכישה והאתר של איר אינדיה אמור, ממש כמו שעשה עם הכרטיסים הקודמים, לוודא את כרטיס האשראי שלי ולתת לי אישור רכישה, הוא מוציא לי הודעה לא ברורה שלא ניתן להשלים את הפעולה. אחרי שאני מנסה לחזור על הפעולה בימים שונים ובשעות שונות ועם מחשבים במקומות שונים ומחליף כרטיסי אשראי וזהויות, אני מתחיל לקבל תחושה עמומה שלמרות שבאתר המטוס נראה די ריק, מישהו שם בחברה לא ממש מעונין למכור לי כרטיסים לקטע טיסה זה וגם מהמיילים שלי הם מתעלמים באלגנטיות. כשבוע לפני הטיסה להודו אני מתייאש באלגנטיות ומחליט לבדוק חלופות לטיסה ומוצא לשמחתי שישנם לא פחות משלושה רכבות שעושות את הדרך הזאת בטווחי זמן של 14-19 שעות ומחליט לרדת מטיסה ולהפוך את כל זה לחווית נסיעה ברכבת הודית.
רישיקש, יומיים לפני, אנחנו אחרי ארוחת ערב במלון ואני מחליט להזמין כרטיסי נסיעה ברכבת לוואראנסי, אבל ללא שום הצלחה. ממש כמו באותם פעמים שניסיתי להזמין כרטיסים לאוטובוסים גם כעת אני לא מצליח לבצע הזמנה מכיוון שאתר הרכבת מנסה לזהות אותי לפי הסים הישראלי ואילו אנחנו עם סים הודי ואני מהר מאוד מבין שכדאי לקפוץ לסוכן נסיעות וגם אם זה יהיה כרוך בעמלה, עדיף לבצע דרכו את הרכישה, אז קלי רגליים אנחנו קופצים לסוכנות נסיעות שנמצאת דקת הליכה מהמלון ומסבירים להודי הנחמד שיושב מולנו שחפצה נפשנו בכרטיסי נסיעה לואראנסי ברכבת, אבל משום מה אנחנו לא מצליחים לקנות אותם באינטרנט ולכן נשמח מאוד אם יוכל לעזור לנו, אבל הוא רק מניע את ראשו באותו ציר מיוחד שבין הצוואר לראש ושרק הודים מלידה מסוגלים לו ואומר לנו "No train" , מזתומרת אין רכבת אני מתקומם לו (באנגלית כמובן יען כי הגוי עדין לא למד עיברית), ראיתי שלוש רכבות לואראנסי, אבל הגוי , שאולי לא יודע עיברית, אבל בקיא מאוד בהתנהלות מול ישראלים, רק מצביע על הקיר שמאחוריו שם מודבק פתק גדול ועליו באותיות של קידוש הלבנה ובאנגלית שאינה משתמעת לשני פנים כתוב, אין רכבות לואראנסי. אני לא נרגע עדיין ואומר לו בהתרסה, מה פתאום אין רכבות לואראנסי והוא מביט בי במבט חומל ואומר "Constructions works" , אני מפנים לאיטי את המצב ומתחיל להבין את הסיבה מדוע נכשלתי בקניית כרטיס טיסה מהארץ ואומר לו, טוב מה האפשרויות שלי והוא אחרי תיקתוקים שונים במקלדת המחשב נותן לי שתי אפשרויות שכוללות נסיעה ברכבת או אוטובוס לדלהי שזה כשש שעות נסיעה בכיוון ההפוך ומשם רכבת או טיסה לואראנסי, אבל שתי האפשרויות כוללות שעות רבות של נסיעה והתנידות לא פשוטה בין תחנות כך שלמרות המחיר האטרקטיבי שלהם אני דוחה אותן וגם את האפשרות לקחת רכבת לעיר אחרת שנמצאת שעתיים מואראנסי ומשם עוד רכבת. מה עם טיסה אני שואל אותו בזוכרי את האפשרות ההיא שראיתי בעודי בארץ והוא בודק ואומר לי, יש טיסה ישירה מפה משדה התעופה בדיהרדון לואראנסי, 15000 רופי במזומן לשתי כרטיסים, שזה בלשון בני תרבות כ 750 שח או כ 210$, כמעט פי שתים ממה שהיה מחירו בארץ וזה כולל הקפצה של רעייתי באופנוע לכספומט הקרוב יען כי התשלום הינו במזומן. החיסרון היחידי הוא שבעוד שהטיסה של רעייתי על האופנוע יצאה לפועל מידית, הטיסה לואראנסי יוצאת רק עוד שלושה ימים, מה שמביא אותי היום לעמוד מול חנות צרה ועלובה לממכר חזיות ולהתבונן בתמונות ששולחת לי רעייתי החוצה בנסיון להחליט איזו ניראית הכי טוב עליה.
מפאת צינעת הפרט של רעייתי, התמונות הנ"ל ישארו בפרטיות שלה ואני אביא כתחליף הוגן להן את המדריך ההודי המלא לבחירת חזיות למען רווחתן של בנות ישראל:

ולמי שבכל זאת חסרה תמונה של הצדקת, הרי היא לפניכם מנענעת לולב במרץ:

ליד חנות החזיות כוכון של חייט:

מה שהחזיר אותי באבחה לילדותי ולמכונת התפירה של זינגר שעברה בירושה מסבתי, שעסקה ממש באותו ענף, לאימי.

חדי העין שבינכם לא יתקשו לקרוא את מה שכתוב על קופסת כלי העבודה של הצמד הזה, דהיינו, מנקי אוזניים שזאת גם דרך מכובדת להתפרנס בה בהודו.

אני לא ממש סגור, מה אומר המהרישי הזה לאישה שהיא חלק מקבוצת תירים שהייתה שם אבל אני מניח שהתבצע שם מעין עיסקת חליפין הוגנת בה הוחלפו מילים של קדושה במצלצלין. באומרי הוגנת אני מתכוון שבעוד שמילים אינן שוקלות דבר מצלצלין דווקא כן ולכן כל אחד קיבל את מה שחסר לו.

צילום: ג'וסלין בראון.

ואם כבר בעניני קדושה, אז הפרות הקדושות צופות בנהר הקדוש בו טובל הצדיק הקדוש ממש מול המלון שלנו שנמצא בצידו השני של הנהר.
את שאר היום בילינו במחקר מעמיק על העלויות השונות של מוניות לשדה התעופה וסגרנו עם הסביר ביותר על איסוף למחר בבוקר מצידו השני של לקסמן ג'ולה, אבל רק צד אחד היגיע למעמד האיסוף ואתן לכם לנחש עד לפרק של מחר מי. נמסטה.